דרישות בטיחות
ללא BMS, יהיו סכנות בטיחותיות כגון בעירה או פיצוץ. לפעולת הסוללה יש תנאי שימוש ספציפיים-מגבלות זרם טעינה, מגבלות זרם פריקה, מגבלות טמפרטורת הפעלה, מגבלות מתח תאים וכן הלאה. תנאי ההפעלה של הסוללה מחולקים ל"אזורים סבירים" ו"אזורים קריטיים". כאשר תנאי פעולת הסוללה חורגים מ"האזור הקריטי", ההסתברות לתאונות עולה באופן משמעותי. ה-BMS חייב ליישם אמצעים למניעת התרחשות תאונות.
הארכת תוחלת חיי הסוללה.
כל הסוללות פועלות לפי פרמטרים ספציפיים. כאשר מתפקדים בתוך "האזור הסביר", תוחלת חיי הסוללה היא מקסימלית. כניסה ל"אזור הקריטי" מפחיתה משמעותית את תוחלת החיים, וחרגתה מביאה לסכנות בטיחותיות. כדי להאריך את חיי הסוללה, שמרו על הפעולה בתוך "האזור הסביר". אם הסוללה נסחפת מעבר לאזור זה, הפעל הודעת אזעקת גבול- עליונה כדי להנחות אותה בחזרה אל "האזור הסביר".
שיפור קיבולת אחסון האנרגיה האפקטיבית של ערכות סוללות
מכיוון שלסוללות בודדות יש קיבולת אנרגיה מוגבלת, סוללות מרובות מחוברות בדרך כלל בטור לשימוש. אנו מתייחסים לסוללות המחוברות הללו כאל מחרוזת סוללות. בשל שינויים מובנים בין סוללות, רמות האנרגיה המאוחסנות שונות. פריקת יתר-וטעינת יתר- מייצגים שני מצבים מסוכנים ביותר עבור סוללות. בזמן פריקה, כאשר תא אחד מגיע לגבול התחתון שלו, כל תהליך הפריקה חייב להיפסק, גם אם לתאים אחרים עדיין יש אנרגיה. לעומת זאת, במהלך הטעינה, כאשר תא אחד מגיע לגבול המתח העליון שלו, הטעינה חייבת להפסיק, גם אם תאים אחרים עדיין לא טעונים במלואם. לפיכך, הפריקה מוגבלת על ידי התא עם המתח הנמוך ביותר במיתר, והטעינה מוגבלת על ידי התא עם המתח הגבוה ביותר. כתוצאה מכך, "קיבולת אגירת האנרגיה האפקטיבית" קטנה מ"קיבולת אגירת האנרגיה התיאורטית". ללא מערכת ניהול סוללות (BMS), הפער בקיבולת אחסון האנרגיה בין הסוללות יגדל יותר ויותר, ויגרום ל"אחסון האנרגיה היעיל" להקטין בהדרגה. ערכה של סוללה טמון בדיוק ב"אחסון האנרגיה היעיל" שלה. אם ה-BMS יכול לדכא את המגמה של הידרדרות ה"עקביות" של הסוללה, זה אומר ש"אגירת האנרגיה האפקטיבית" יתקרב יותר ל"אחסון האנרגיה התיאורטי", ובכך יאריך את זמן פריקת הסוללה.
הערך את אנרגיית הסוללה שנותרה.
ללא BMS, אי אפשר לדעת כמה אנרגיה נשארת בסוללה. האנרגיה שנותרה יכולה לחזות כמה קילומטרים הרכב עדיין יכול לנסוע.
